איך חותכים רימון בלי לרסק את הגרגרים
איך חותכים רימון נכון: פותחים את הכתר, חורצים לפי הקרומים ופורשים לפלחים. שיטה נקייה, בלי מיץ על השיש ובלי גרגרים מרוסקים.
מתי העונה של רימון בישראל: זנים מוקדמים באוגוסט, שיא הוונדרפול בספטמבר-אוקטובר, קציר מאוחר בנובמבר ופרי מקירור עד מרץ, ואיך בוחרים בכל שלב.

בשבוע השני של אוגוסט מגיעים לדוכן הרימונים הראשונים של השנה. הם ורודים, קטנים יחסית, והגרגרים בפנים חמצמצים ורכים. חודש וחצי אחר כך הפרי על אותו שולחן נראה אחרת לגמרי — כבד, אדום בורדו, עם גרגר קשה ומתוק. השאלה מתי העונה של רימון חוזרת אצלנו כמעט בכל שיחה לקראת ראש השנה, והתשובה הקצרה, ספטמבר עד נובמבר, פחות שימושית מהפירוט: בין הזן המוקדם לזן המאוחר יש הפרש של כשלושה חודשים והבדל טעם שקשה לפספס.
הראשונים שנכנסים הם זנים מוקדמים כמו עכו ושני-יונתן. הקליפה שלהם דקה יותר, הצבע נוטה לוורוד ולא לאדום עמוק, והגרגר עדיין לא סיים לפתח סוכר. הם חמצמצים במידה נעימה ומצוינים למיץ, לסלט עם גבינה מלוחה או לפיזור מעל אורז. מי שמחפש את הרימון המתוק והכבד של הצלחת המסורתית ימצא באוגוסט פרי חצי בשל, ויתאכזב.
זה החלון שבו נקטף הוונדרפול, הזן שממלא את רוב הדוכנים בארץ. הקליפה מקבלת גוון בורדו כהה, הפרי מאבד את הצורה העגולה ומקבל פאות עדינות, והגרגרים כהים ופריכים. ראש השנה נופל השנה ממש בפתח החלון הזה, כך שהביקוש מזנק בדיוק כשהאיכות מטפסת. אנחנו קונים מהחקלאים בעוטף בשבועיים האלה כמעט מדי יום, כי הפרי מתחלף מהר והפער בין קטיף של יום ראשון לקטיף של יום חמישי מורגש.
הפירות שנשארים על העץ עד סוף אוקטובר ואילך מפתחים קליפה עבה יותר וגרגר צפוף. הם פחות מצולמים ופחות מבוקשים, ולכן המחיר בדרך כלל נוח יותר. מבחינת טעם, נובמבר הוא לדעתנו החודש הכי לא מוערך של הרימון בישראל. אם קונים לקינוח או לפירוק לגרגרים והקפאה, זה הזמן.
הרימון הוא אחד הפירות הבודדים שיוצאים מקירור ממושך בלי לקרוס. הקליפה מתייבשת קלות, מקבלת גוון חום-אדמדם ולפעמים כתמים, אבל הגרגרים שבפנים נשארים עסיסיים חודשים ארוכים. הבדיקה היחידה שמשנה בתקופה הזאת היא המשקל: פרי שמרגיש קל ביחס לגודלו כבר איבד נוזלים ולא כדאי לקחת אותו.
עונת הרימון אינה נעולה על תאריך קבוע. שרב ארוך באוגוסט מקדים את הקטיף בשבוע עד עשרה ימים ומייבש מעט את הגרגר; קיץ מתון דוחה אותו ומשאיר פרי גדול יותר. הגורם הדרמטי באמת הוא גשם ראשון מוקדם: גשם שיורד על פרי שכבר מלא מסדק את הקליפה, והחקלאים נאלצים לקטוף הכול בבת אחת. בשנים כאלה ספטמבר מוצף ברימונים מצוינים במחיר נמוך, ונובמבר כמעט ריק. לכן התשובה לשאלה מתי העונה של רימון משתנה מעט בכל שנה, ואת התאריך המדויק קובעים במטע ולא בלוח השנה.
ביומיים שלפני ראש השנה נכנסת לשוק כמות אדירה של רימונים, וחלק ממנה נקטף מוקדם מדי כדי להספיק. פרי שנקטף לפני זמנו לא ממשיך להבשיל אחרי הקטיף — הרימון אינו בננה, אין בו תהליך הבשלה שממשיך על השיש. מי שקונה שבוע לפני החג במקום יומיים לפניו מקבל בדרך כלל פרי שקטפו אותו כשהוא מוכן, לא כשהתאריך לחץ. את הרימון של החג אנחנו ממליצים לקנות בסוף השבוע שלפני, יחד עם שאר פירות וירקות לראש השנה.
בחודשים האלה אין רימון ישראלי טרי מהעץ, ומה שנמצא במדפים הוא פרי מיובא או שאריות קירור. אנחנו לא מביאים אותו לדוכן. הפתרון הפשוט הוא לפרק בנובמבר שני-שלושה קילו לגרגרים, לפרוס אותם על מגש בשכבה אחת, להקפיא שעתיים ואז להעביר לשקית. גרגרים קפואים שומרים על הצורה, מתאימים לקינוחים ולמיץ, ומחזיקים בקלות עד הקיץ. את הפירות שכן בעונה אפשר להזמין ישירות מחנות שוק עוטף, ומי שמעדיף לבחור ביד מוזמן לדוכן הפירות.
הזנים המוקדמים מגיעים כבר באמצע אוגוסט, אבל העונה האמיתית נפתחת בספטמבר עם קטיף הוונדרפול ונמשכת עד סוף נובמבר.
קטיף טרי נגמר בסוף נובמבר ולעיתים נמשך לדצמבר. אחרי זה ועד מרץ מוכרים פרי מקירור, שאיכותו טובה כל עוד הוא מרגיש כבד ביד.
ברוב המקרים ונדרפול — הזן העיקרי בארץ, אדום כהה ומתוק. בשנים שבהן החג מוקדם במיוחד מגיעים לשולחן גם זנים מוקדמים כמו עכו.
על השיש, שבוע עד שבועיים. במגירת הירקות במקרר, ארבעה עד שישה שבועות בלי ירידה מורגשת. גרגרים מפורקים בקופסה אטומה נשמרים כחמישה ימים.
החנות של שוק עוטף שולחת פירות וירקות מחקלאי העוטף — נקטפים בסמוך למשלוח ומגיעים עד הבית.