כצרכנים אנחנו רואים את החזית הזוהרת של השוק. הירקות הסדורים בקפידה, הריחות, הצבעים, השיחה עם החקלאי והקנייה. אבל מה שלא רואים זה מה שקורה בסוף יום המסחר, כשנשארה תוצרת על הדוכן ולא נמצאו לה קונים. שאלה זו מטרידה צרכנים רבים, במיוחד כאלה שמודאגים מבזבוז מזון או רוצים לדעת בדיוק לאן הולך הכסף שלהם והיכן ההשפעה שלהם. במאמר זה נחשוף את התהליך השלם בשקיפות מלאה, נציג את הסטטיסטיקה האמיתית, נתאר את הגורלות השונים של תוצרת שלא נמכרה, ונסביר כיצד שוק חקלאים אחראי שואף להגיע לאחוז בזבוז של אפס.
אחוזי הבזבוז בשוק חקלאים מול הסופרמרקט
הסטטיסטיקה כאן מפתיעה לטובה. בעוד שברשתות מזון גדולות אחוז הבזבוז של תוצרת טרייה נע בין חמישה עשר לשלושים אחוזים, בשוק חקלאים מתוכנן היטב המספר הזה יורד לשניים עד חמישה אחוזים. ההבדל אדיר. הסיבה העיקרית היא תכנון מדויק של כמויות. החקלאי שמכיר את הקהל שלו, יודע מי בא בכל שבוע, מה הם צרכניות שלו ומה היו הביקושים בעונה הקודמת. הוא לא מביא לדוכן יותר מהמה שצופה למכור, ובכך מונע מראש בזבוז גדול. בנוסף, גם אם נשארה תוצרת בסוף היום, היא נכנסת למסלול של תרומה או שימוש משני, ולא נזרקת לפח כמו ברשת.
תרומה לארגוני סיוע ולמשפחות במצוקה
הגורל הראשון, והשכיח ביותר, של תוצרת שלא נמכרה הוא תרומה. בכל יריד שבועי שיוצא בעוטף או בנגב, יש שיתוף פעולה עם ארגוני סיוע מקומיים. ארגונים שמטפלים בקשישים, במשפחות שירדו ממסלול הקיום הרגיל, במרכזי קליטה ובמערכות חינוך מיוחדות, מגיעים בסוף היום עם רכבים ואוספים את התוצרת. הירקות והפירות מגיעים תוך שעות לבית של מי שצריך אותם. במקום שיירקבו במחסן, הם מאכילים אנשים. במשך שנה ממוצעת, יריד פעיל מעביר עשרות אלפי קילוגרמים של תוצרת באיכות מעולה לארגוני סיוע. כצרכנים שקונים בשוק, אנחנו בעצם תורמים לזה בעקיפין. כל ארגז שאנחנו קונים מאפשר לחקלאי להישאר בשטח ולהמשיך לתרום מעודפיו. הקנייה דרך יריד חקלאים היא תרומה כפולה, גם לחקלאי וגם לקהילה.
החזרה לחווה לשימוש משני
חלק קטן יותר מהתוצרת שנשארה חוזרת לחווה. ירקות שלא היו במצב מספיק טוב לתרומה אבל עדיין שלמים מאכילים את התרנגולות, האווזים, העיזים או הכבשים שיש לחקלאי. לעיתים גם הסוסים שעובדים בחקלאות מקבלים מהשאריות. זה סוגר מעגל קטן ויפה של חומרים אורגניים בתוך החווה. הירק שגדל בשדה, נקטף, נסע ליריד, חזר וזין את החיות שמייצרות זבל אורגני שמועבר חזרה לאדמה ומזין את הירקות הבאים. בחלק מהחוות בעוטף, השיטה הזו מתבצעת באופן מוצלח כבר עשרות שנים, ויוצרת מערכת חקלאית כמעט סגורה שכמעט לא מייצאת פסולת אל מחוץ למשק.
קומפוסט והחזרה לאדמה
החלק הקטן ביותר, של תוצרת שכבר אינה ראויה לאכילה אנושית או לחיות, הולך לקומפוסט. בכל יריד מסודר יש פח קומפוסט גדול שאליו זורקים שאריות ירקות, פירות פגועים מדי או ענפי עלים שלא נדרשו. הקומפוסט מתפרק במשך כמה חודשים והופך לחומר אורגני עשיר שמוחזר לאדמת החווה. כך גם הירק שלא נמכר ולא הוגש לחיה תורם תרומתו לחקלאות הבאה. השיטה הזו לא רק מונעת זריקה של פסולת לפח רגיל, אלא גם משפרת את איכות האדמה ומפחיתה את הצורך בדשנים כימיים. הקנייה דרך ירקות מהעוטף תומכת במערכת מסוג זה.
השקיפות כערך מנחה
שקיפות אמיתית פירושה להראות את כל המספרים, גם הלא מחמיאים. ירידים בעוטף משתפים תקופתית את הנתונים על כמויות שנמכרו, נתרמו, חזרו לחווה וקומפוסטרו. הצרכנים יכולים לשאול שאלות בכל עת ולקבל תשובות אמיתיות. אם בשבוע מסוים נשארה כמות גדולה במיוחד, מסבירים מה הסיבה. אולי היה גשם בלתי צפוי שמנע מאנשים להגיע, אולי החקלאי הביא יותר מהרגיל בגלל קציר עודף, אולי היה אירוע לאומי שגרם לאנשים להישאר בבית. השקיפות הזו בונה אמון וגורמת לצרכנים להרגיש שותפים אמיתיים בתהליך. הצרכנים שמבינים את התהליך גם מתאימים את הציפיות שלהם, ויודעים שלפעמים תוצרת מסוימת אזלה כי היא ניתנה לתרומה, וזה לא רע, זה טוב.
מה הצרכן יכול לעשות
הצרכן הוא חלק חשוב במשוואה. ראשית, אפשר להזמין רק את מה שאוכלים באמת. ארגז גדול שנזרק חצי הוא בזבוז גם בבית. שנית, אפשר להפחית כמויות בשבועות של חופשה או שינוי תכנון. שלישית, אפשר לקנות דרך מודל מנוי שמאפשר לחקלאי לתכנן ייצור מדויק. רביעית, אפשר לשתף עם שכנים תוצרת עודפת במקום להשליך. חמישית, אפשר ללמוד טכניקות בישול שמשתמשות בכל חלקי הירק, גם הקליפות והעלים. שישית, אפשר לקנות גם תוצרת לא מושלמת ויזואלית. עגבנייה עקומה היא לא פחות טעימה מאחת ישרה, ובחירה בה מצילה אותה מבזבוז.
שאלות נפוצות
כמה תוצרת לא נמכרת בשוק ממוצע
בשוק חקלאים מתוכנן היטב, רק שניים עד חמישה אחוזים מהתוצרת נשארת לא מכורה בסוף יום המסחר. זאת לעומת רשתות מזון שבהן אחוז הבזבוז יכול להגיע לעשרים ושלושים אחוזים. תכנון נכון של כמויות, היכרות עם הקהל הקבוע ואפשרות לחזור לחקלאי הם הסיבות לאחוז הנמוך.
לאן הולכת התוצרת שנשארה
רוב התוצרת שנשארה מועברת לתרומה לארגוני סיוע לקשישים, למשפחות במצוקה ולמרכזי קליטה. חלק קטן יותר חוזר לחקלאי לשימוש כמספוא לבעלי חיים בחווה. החלק הקטן ביותר, של תוצרת פגומה, הולך לקומפוסט ומחזיר חומרים אורגניים לאדמה.
מי בודק את התהליך הזה
השוק עצמו מנהל מעקב פנימי על כמויות התרומה ומשתף נתונים עם החקלאים השותפים. בנוסף, ארגוני המתנדבים שמקבלים את התרומה מנהלים רישום משלהם. השקיפות מתבטאת בשיתוף מספרים תקופתי עם הקהילה ובאפשרות של הצרכנים לשאול שאלות.
מה אני יכול לעשות כדי להפחית בזבוז
כצרכנים אפשר להזמין רק את מה שתאכלו באמת, להפחית כמויות בשבועות שיוצאים לחופשה, לקנות דרך מודל מנוי שעוזר לחקלאי לתכנן ייצור מדויק, ולשתף עם שכנים תוצרת עודפת במקום להשליך. כל ארגז שלא נזרק זה צעד קטן עם השפעה גדולה.
לסיכום
שקיפות מלאה לגבי גורל התוצרת שלא נמכרה היא סימן לשוק אחראי. תרומה לקהילה, חזרה לחווה וקומפוסט הם שלושה מסלולים שמבטיחים שכמעט כל ירק מוצא יעד שימושי. הצרכן הוא שותף בתהליך, ובחירותיו משפיעות ישירות על האחוז הסופי של בזבוז במערכת.
רוצים לדבר איתנו? דברו איתנו בוואטסאפ
