פסולת מזון בישראל היא בעיה כלכלית, סביבתית וחברתית בקנה מידה אדיר. בכל שנה נזרקים בארץ כ 2.5 מיליון טונות של מזון שיכל היה להאכיל אנשים, וערך הפסולת מוערך בעשרות מיליארדי שקלים. הבעיה לא נמצאת רק בבית הצרכן, היא מתפזרת על פני כל חוליות שרשרת האספקה, מהשדה ועד למזבלה. במאמר נסביר מה נחשב לפסולת מזון, איפה היא נוצרת, ולמה דווקא מודל של שוק קהילתי, שמחבר ישירות בין החקלאי לצרכן, מצליח להפחית את הפסולת הזאת באופן משמעותי.
מהי פסולת מזון
פסולת מזון מוגדרת ככל מזון שהיה אפשר לאכול אבל לא נאכל. זה כולל ירקות שנזרקו בשדה, מוצרים שפג תוקפם במחסן, אוכל שלא נמכר ברשת ונזרק לפח, ושאריות בצלחת של הצרכן הביתי. ישנה גם הגדרה רחבה יותר שכוללת חלקי מזון שיכלו לשמש אבל לא שימשו, כמו קליפות, גבעולים ועלים שנזרקים. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מעריך שכשליש מכלל המזון המיוצר בעולם נזרק, ובמדינות מפותחות זה אפילו יותר. ישראל לא יוצאת דופן והנתונים שלה דומים לממוצע במדינות מערביות.
היכן נוצרת הפסולת בשרשרת האספקה
הפסולת מתחילה כבר בשדה. רשתות מסחריות גדולות דורשות סטנדרטים אסתטיים נוקשים. עגבנייה צריכה להיות בגודל אחיד, גזר חייב להיות ישר, פלפל לא יכול להיות עם נקודה. כל מה שלא עומד בקריטריונים נזרק או הופך לפסולת חקלאית. אחר כך עובר היבול לבית האריזה, שבו חלק נוסף נדחה בגלל פגמים קטנים. בהמשך, במחסנים הלוגיסטיים, מזון יכול להישחת בגלל זמן ארוך מדי או טיפול לא נכון. ברשתות הקמעונאיות, מוצרים שמתקרבים לתאריך התפוגה נזרקים על מנת לפנות מקום לסחורה חדשה. ולבסוף, בבית הצרכן, אוכל שנקנה ולא נאכל מסיים את חייו בפח האשפה.
הבעיה הסביבתית
פסולת מזון אינה רק בעיה כלכלית, היא בעיה סביבתית גדולה. גידול מזון דורש מים, אדמה, אנרגיה וכוח אדם. כשהמזון נזרק, כל המשאבים האלה מתבזבזים. בנוסף, מזון שמתפרק במזבלה מייצר גזי מתאן, גז חממה חזק פי 25 מפחמן דו חמצני. מבחינת השפעה אקלימית, פסולת מזון אחראית לכ 8 אחוזים מפליטות גזי החממה הגלובליות. אם פסולת מזון הייתה מדינה, היא הייתה הפולט השלישי בגודלו בעולם, אחרי סין וארצות הברית. הפחתת הפסולת היא אחד הצעדים האפקטיביים ביותר במאבק בשינוי האקלים.
איך שוק קהילתי מפחית פסולת בשדה
שוק קהילתי משנה את המשוואה כבר בשלב החקלאי. הצרכנים שמקבלים ירקות ישירות מהחווה לא מצפים לאסתטיקה תעשייתית. גזר עקום, עגבנייה לא בגודל אחיד, פלפל עם נקודה קטנה, כל אלה מתקבלים בברכה. החקלאי לא צריך לזרוק חלק גדול מהיבול. נוסף על כך, מודל ההזמנה מראש מאפשר תכנון מדויק יותר. החקלאי יודע כמה ירקות הוא צריך לקטוף לכל שבוע ולא יוצר עודפים. בחקלאות תעשייתית, החקלאי לוקח על עצמו סיכון גדול וגדל יותר ממה שיש לו ביקוש כדי לא להיות במחסור. בשוק קהילתי הביקוש ידוע מראש. צרכנים שמזמינים דרך ירקות מהחקלאי בדרום הם חלק מהפתרון.
הפחתת פסולת בחוליות הביניים
בשרשרת אספקה ארוכה, יש הרבה חוליות שבהן מזון יכול להיפסד. בית אריזה, מחסן לוגיסטי, סניף רשת. בכל חוליה יש סיכון לפגיעה, להתבלות ולזריקה. שוק קהילתי מקצר את השרשרת באופן דרמטי. החקלאי קוטף, אורז ושולח ישירות לצרכן. אין בית אריזה גדול, אין מחסן לוגיסטי מרכזי, אין סניף קמעונאי. כל ההזדמנויות לזריקה לאורך הדרך פשוט נחסכות. הירקות מגיעים תוך פחות מ 24 שעות מהשדה לצלחת, ולכן הסיכוי שהם יתבלו בדרך נמוך מאוד.
מה הצרכן יכול לעשות בבית
גם בשוק קהילתי, חלק גדול מהפסולת קורה בבית הצרכן. ירקות שנקנו ולא נאכלו, אוכל שהוכן ולא הוגש, שאריות שנזרקו במקום להישמר. הצרכן יכול להפחית את הפסולת הזאת בכמה דרכים. תכנון קנייה לפי תפריט שבועי, אחסון נכון של כל ירק, שימוש בכל חלקי הירק כולל קליפות וגבעולים, הקפאה של עודפים, והכנת מנות שמשתמשות בכל מה שיש בבית. שיתוף עם שכנים, כשיש יותר מדי, גם הוא פתרון פשוט ויעיל. בקבוצות שכונתיות, צרכנים מחליפים ירקות ביניהם וכל אחד מקבל את מה שהוא צריך. שוק איכרים נייד מסייע ליצירת קהילות כאלה.
תרבות של ניצול מלא
בתרבויות מסורתיות, ניצול מלא של מזון היה ברור מאליו. סבתות שלנו ידעו להפוך כל שארית לארוחה. גבעולי ברוקולי הופכים למרק, קליפות תפוחי אדמה הופכות לצ'יפס בתנור, גבעולי סלרי משדרגים נזיד. הידע הזה הולך לאיבוד עם הדורות, אבל אפשר להחזיר אותו. שוק קהילתי הוא הזדמנות מצוינת לעשות זאת. כשמקבלים ירק שלם עם עליו ועם הגבעולים שלו, מתחילים לחשוב מה אפשר להכין מכל חלק.
שאלות נפוצות
כמה מזון נזרק בישראל בשנה?
לפי הנתונים העדכניים, בישראל נזרקים בכל שנה כ 2.5 מיליון טון מזון, מה שמהווה כשליש מכלל המזון המיוצר. ערך הכסף של הפסולת הזאת מוערך בכ 22 מיליארד שקל. המזון נזרק בכל החוליות, בשדה, בבית האריזה, במחסן, ברשת הקמעונאית ובבית הצרכן הסופי. כל אזרח אחראי בממוצע לכמאתיים קילו פסולת מזון בשנה.
למה מזון נזרק כבר בשדה?
מזון נזרק בשדה בעיקר משלוש סיבות. ראשית, סטנדרטים אסתטיים נוקשים של רשתות מסחריות שמסרבות לקבל ירקות לא מושלמים בצורה. שנית, עודפי יבול שאי אפשר למכור במחיר מספיק כדי לכסות את עלות הקטיף. שלישית, חוסר תיאום בין החקלאים לבין רוכשים גדולים. בכל אחת מהבעיות האלה, שוק קהילתי מציע פתרון שמייתר את הזריקה.
איך שוק קהילתי באמת מפחית את הבזבוז?
בכמה דרכים. ראשית, מקבלים גם ירקות לא מושלמים בצורה כי הצרכן לא מצפה לסטנדרט סופרמרקט. שנית, מודל הזמנה מראש מאפשר לחקלאי לדעת בדיוק כמה לקטוף ולכן לא נשארים עודפים. שלישית, אריזה ממוזערת מקטינה פסולת אריזה. רביעית, שיתוף עודפים בין צרכנים לפי צורך.
מה הצרכן הביתי יכול לעשות?
כמה דברים פשוטים. לתכנן את הקנייה לפני, להזמין רק כמה שצריך, לאחסן נכון, להשתמש בכל חלקי הירק, להקפיא עודפים, להכין מנות שמשתמשות בקליפות ובעלים, ולתת לשכנים מה שלא צריכים. הרגלים פשוטים יכולים להפחית את פסולת המזון הביתית בחצי תוך חודש.
לסיכום
פסולת מזון בישראל היא בעיה רחבה אבל פתירה. שוק קהילתי מציע פתרון מערכתי שעובד בכל חוליה של שרשרת האספקה, מהשדה ועד הצלחת. צרכן שמצטרף לשוק קהילתי הופך לחלק מהפתרון, ולא רק נהנה מירקות טריים יותר אלא גם תורם להפחתת בזבוז משאבים יקרים.
רוצים לדבר איתנו? דברו איתנו בוואטסאפ
